יש לנו צורך עז לדעת,
לצמצם את המיסתורין האופף אותנו.
יש שמחה אמיתית עם כל ידיעה חדשה שמצטרפת לנוכחותנו,
אבל בו- בעת אנחנו מתרחקים ומתעלמים מהחשיבות
שבאי- הידיעה והיא מתכונות טבענו האמיתי.
לדידי אי הידיעה היא תבלין חיוני
המוסיף טעם ומשמעות לחיים.
האם נוכל לעמוד בכך? להבין- להשלים
שלא ניתן לומר שום דבר נכון על
'אלוהים' 'מוות' ואיך/ למה אני כאן-
לא ניתן להכריע, להאמין או לכפור, לא לחזור ולא בשאלה?
מ-אושיות המדיטציה, ובמהות החיים
החידה והמסתורין הם דלק חיוני להתעוררות, לכן-
יש להטיל ספק בדרך ידענית הרואה את
*תכלית העבודה הפנימית*
בהתגברות על המוות,
בהשתמרות העם (היהודי) או בהשגת "אמת אוניברסלית" ("הארה")
נקודת המוצא של דרך כזו אינה תהייה,
או חיפוש או אי ידיעה וחקירה
אינה על עיקרון ההדהוד המלווה אותנו באדיקות בחיים המורכבים,
אלא דווקא ידיעה מפורטת איך להשיג גוף אסטרלי, היכול לעמוד בפני המוות.
או ריטואלים היכולים למצוא חן בעיני האל כי אז ישתמר העם..
אינני יכול להתייחס ברצינות לגישות אלו לא בגלל זלזול בידע אלא
*שידע זה נראה לי לא רלבנטי למה שהעבודה הפנימית מייצגת *
עקרונות על קצה המזלג שלתחושתי כואבים את המפגש עם דרכים אלו-
ידע חיצוני מול פנימי,
אמת דינאמית מול כתבים סטאטיים,
מצפן פנימי מול מוסר תלוי תרבות זמן ומקום.
התעלומה הנצחית של המוות
והשלכותיה הבלתי נודעות
אמורות להוביל אותנו בשבילי העבודה הפנימית
ולא תורות המלמדות על איך להיפטר מהסבל כאן ועכשיו,
גלגול נשמות ויישויות גבוהות..
אולי מודגמת תכלית העבודה הפנימית בנסיונו של אדם
להילחם בזקנה למרות שיודע הוא שלא תצלח המשימה.
כל הדרכים מובילות לשומקום-
אבל *דרך-עם-לב* כזו שקוראת לך ממעמקי נשמתך
שווה את ההשקעה:
בהולכו בדרך יחזיר חוסן ויפעל באומץ.
יוסיף בהירות ויגדיל כוח רצון להתמקד.
על כן לקראת המדיטציה הבאה
הצטיידו בסקרנות חיה,
מיסתורין ללא גבול למרחב הנוכח
ועירנות כנה למקור.
ספרו לי אם ההתנסות הזו מקרבת אתכם הביתה, למקור שאנחנו.