שלושה שלבי תובנה ושלבי התפתחות התודעה

** שלב השינה **
אני חווה הכול על ידי התודעה, אבל לא מודע לה.
מכיוון שמה שמחוץ לתודעה לא קיים,
אני לא קיים, או
אם נתיז קצת מרכך מבושם- אני "ישן".
אחדש לכם אם אומר שאפשר לחיות כך?

** עד | צופה | מתבונן **
תרגול מדיטציה ותרגילי התבוננות מחזקים אצלי את המודעות לכך
שאני ער או מודע לאובייקטים בעולם.
אני מציץ לעולם מרחוק, בהתבוננות מהצד, החיים כמו זורמים בלעדי
ואני נותר בהיר ונקי, רואה את כל התמונה.
הנטייה ל"תבונתיות" שכלית
והמודעות העצמית עפה על עצמה.
יש ששוהים בשלב הזה כל ימי חייהם.. בטוב!

** קיבולת מרחבית ערה לדברים ולעולם **
לאחר חקירה עצמית של למעלה מ 20 שנה, אני מגלה את תכונות ההוויה
ופותח במסע לגילוי העצמי האמיתי.. נכון לשלב זה..
זהו משחק החיים הגדול, מהמקום ממנו אני מביט
הנני מרחביות עבור האחר.

דממה עבור התנועה, אל- זמן עבור הזמן הזורם
(ויליאם בלייק אמר
"הנצחי סוגד להפקות של הזמן")
ומנקודת מבט אישית מרגיש את השפע בי
המרחביות שהנני נקייה ובהירה ממתח או מכאוב.

כל אלו נחווים כתחושות ואיני נדרש לשום תיאוריה
זו זכות לשהות בשלב זה ויש הנשארים בזכות מהלך חיים שלם 3>

** תודעת האחד **
אין שני, אין דברים "אחרים" שאני מרחב בנפרד מהם.
השמיעה היא- אני, וההתנסויות כולן נחוות בתודעתי.
חווייתית * האחר הוא אני *
ואני זורם * אחד עם הפעולה *

משל של רמנה מהרישי מדבר על מסך וסרטים עליו
והיום השתכללנו ויש לנו את מסך הטלויזיה החכמה או מסך הלפטופ
הסרט משתנה, משדר מתח או בידור, הוא מתכלה,
אבל הסרט הוא אחד עם המסך, אין שניים, המסך הוא הסרט, אבל המסך לא נדבק מהסרטים שמשתקפים דרכו וכשהם חולפים הוא נשאר כשהיה.

כשאנחנו מתאמנים לראות את ההתנסות שלנו, כל ה"דברים" חוזרים הביתה לאחד. מהמקום ממנו אני מביט אין אשליה, הכול אחד ואמיתי, בתוכו המשחקים הקטנים של החיים 

להתעוררות זוויות רבות שמצביעות לאמת, זה לגמרי "בסדר" להיות באיזשהו שלב, גם מיזוגים ביניהם לגיטימיים 

מוזר למה מעולם לא שמעתי על השלבים הללו?
רציתי לברר אתכם איפה אתם עם זה?
תוסיפו לרשימה? חולקים או מסכימים?