האם להרחיק רגשות או מחשבות?

** נפתלי מגלה את הכנסת האורחים **

בשבילכם מבחוץ ובשבילי מבפנים- אני נפתלי.

אבל- יש לי גם רעיונות, דברים שאני מדמיין והחלטות שאינכם רואים.

רוצים לשמוע איך למדתי שאני לא המחשבות ולא הכעסים והפחדים?

אז פעם אחת כשהפסקתי לכעוס פתאום שמתי לב שאני נפתלי
נישארתי.. אני.
הכעס חלף אבל כלום ממני לא ניגרע.

וגם ראיתי שאני נעלם כשהמחשבות תופסות את תשומת הלב שלי
אני כמו הופך אחד איתם, (אז אולי בכלל לא שמתי לב  )
ופתאום אני מתעורר במקום אחר.

בבית הספר שלי אני לומד מדיטציה והמורה שלי
סיפר שכשמתקבל נזיר למנזרי הזן הוא יושב בהתחלה 3 חודשים
ורק "דוחה את האורחים"
הוא ביקש שנשב,
פשוט כשמגיע אורח להתארח בבית הפנימי שלנו
נעשה כמו תנועת דחייה של היד, אבל מבפנים.
כול דבר בעולם שבא לבקש את תשומת הלב שלנו
נדחה ונתעלם ממנו.
אז אם מגיע זבוב להתיישב על האף שלנו, ננסה להתעלם,
ואם הגב כואב, מישהו צועק בחוץ,
או שמתארחת לה מחשבה, פשוט להגיד *לא*

אבל אז אני נפתלי הרגשתי שנעשיתי משועמם,
וניסיתי גם את אורח השיעמום לדחות.
ולפני שנעלב והלך הלז הספיק לומר:
"היי אתה לא שם לב שכבר לא שמח פה?
איפה המחשבות שאתה כל כך נהנה לחשוב?
ואיך המסעות אל מחוזות הדימיון נהיו רחוקים וצחיחים?"

ואז חשבתי לעצמי
שמקודם כשהכעס עזב הבנתי משהו מאד חשוב
שאני יודע הכי טוב מי אני כשמשהו עוזב
ואז אני רואה מה נשאר
ואם בכלל לא אכעס
איך אדע מי אני?