*שלושה משלים*

*משל ראשון*
תלמיד צעיר פנה אל המורה למדיטציה שלו ואמר "המדיטציה שלי נוראית, אני לא מצליח להתרכז, הרגליים שלי כואבות ואני כל הזמן נרדם. זה נורא!"
"זה יעבור" אמר לו המורה כבדרך אגב.

אחר שבוע התלמיד חזר אל המורה שלו נלהב כולו. "המדיטציה שלי נהדרת!" הוא אמר "אני מרגיש כל כך מודע, כל כך שליו, כל כך חי! זה פשוט נהדר!"
"זה יעבור" אמר לו המורה כבדרך אגב.

בגרסת המשל הזו, מסופרת תובנת חק השינוי, לכול הדברים יש התחלה ולכן יש להם גם סוף, הדברים שרויים בשינוי מתמיד. מכיון והשינוי קבוע הוא מתחבר באופן מופלא למרחבים הקבועים בפנימיותנו.

*משל שני*
יום אחד הגיע נזיר בודהיסטי צעיר שהיה בדרכו הביתה אל גדת נהר רחב. הנזיר עמד חסר אונים מול הנהר ותהה כיצד יגיע לצד השני. במשך שעות הוא ישב שם, מנסה לחשוב על הדרך שבה אולי יצליח לעבור את מכשול המים הגדול.

בדיוק ברגע שבו עמד הנזיר הצעיר כבר לוותר ולהמשיך לחפש דרך אחרת הוא ראה לפתע חכם זן הולך לאורך צידו השני של הנהר. הנזיר קרא אליו "הו, מאסטר חכם, התוכל לומר כיצד אוכל גם אני להגיע אל הצד השני של הנהר?"
המורה הביט בנהר ובשתי גדותיו וצעק חזרה אל הנזיר הצעיר: בני היקר, אתה כבר נמצא בצד השני של הנהר".

הגרסה הזו מכוונת אותנו אל התובנה ש-כל הנתיבים הם זהים ומובילים לשומקום.
אנחנו תמיד בבית, והבית הוא בפנים ובחוץ, ולאן שנפנה.
בואו נבדוק את זה יחד:
אם נתבקש לקום ולצעוד צעד לקראת עצמנו, האם נוכל? אני חושב שהתנועה לא תשפר את הקרבה.
ולהיפך, גם אם נתבקש לקום ולצעוד צעד הרחק מעצמנו, נכשל.

*משל שלישי*
עומרי הבן שלי רואה טלויזיה,
אני ניגש ושואל מה אתה רואה?
מועדון החנונים הוא עונה
20 דקות אחכ ניגשתי שוב, הוא עדיין ישב אבל אבל כבר סיים לצפות
שאלתי את אותה השאלה
כלום הוא עונה.

הוא עונה *כלום* בגלל שקודם ראה *משהו* סרט, סדרה.
אם קודם היה עונה *אני רואה מסך*
אז גם כשהמסך כבוי היה עונה *אני רואה מסך*

נניח שזו טלויזיה חכמה, המסך הוא כל המכשיר
המהות והייעוד של המסך הוא להראות סרטים
אי אפשר להפריד בין המסך לסרט
הסרטים מלאי מתח, או הומור, אהבה, אלימות,
אבל המסך לא מושפע ממצב הרוח של הסרט,
הוא לא נדבק באימה או במתח, הוא מתקיים לפני הסרט וימשיך אחריו.

אי אפשר להפריד בין סרט חיינו לביננו
אנחנו המקור, המהות וגם הצופים של הסרטים של חיינו.

***
3 משלים, שלושתם מדגישים לכאורה ש "הכול אותו דבר" "דבר לא משנה".
ובעצם לא משנה באיזה צד אנחנו, לא משנה אם אנחנו מצליחים או נכשלים,
או אם צופים בסרט של חיינו או להבדיל יושבים במדיטציה.

למרות הדימיון ביניהם, התחושה שלי היא שהיישום שלהם,
התובנות והחשיבות לאיך לחיות את חיינו הם כל כך שונים.

הראשון מדגיש את חוק השינוי ונוגע בי רק כשארצה להבין את ההבדל בין המהות לדברים,
למשל בין המחשבות (תוכן- "גם זה יעבור") לבין מרחב המחשבות הפנימי שמכיל אותם.
או בין התודעה שהנני לבין הדברים שהיא מכילה.

המשל השלישי מתקן את הראשון כי
בעצם התודעה והדברים (המסך והסרטים) הם אחד.

ואילו נקודת המוצא של המשל השני היא תובנת האין- שניות
"התודעה- האחת"
אם אנחנו התודעה, אנחנו הדברים וגם הסרטים,
אז ממילא אנחנו כבר בבית
ואין הבדל מהותי בין צידי הנהר 👩‍❤️‍💋‍👨