מדיטציה על טבענו האמיתי

והפעם פוסט מלא בהתנסויות כמו שאתם אוהבים, אז אם קוראים- אז עד הסוף.
אחד המובנים של מדיטציה הוא התנסות פשוטה, מצב מדיטטיבי הוא רגע של בהירות בהווה. הרשמים החווייתיים חזקים מהדמיון ואפילו מאמונה, הם האמת היומיומית שלנו!

* אז קדימה התנסות קטנטנה
א- אה בבקשה תהיו אמיצים וממש תבצעו איתי ביחד, לא בכאילו 🙂

נצביע על חפץ כלשהו, מספיק מרוחק ולא מדי בכדי שתוכלו לבחון את מאפייניו.
תבחינו בצבעיו, בגודלו, שמו, תפקידו, האם הוא בר- שינוי/ מתכלה?
אם בחרנו בחפץ במרחק סביר ההבחנה די בהירה, הלא- כן?

עתה נצביע על רגל ימין או שמאל, נענה שוב על אותן השאלות.
אני מניח שבעניין ה- בר- חלוף.. התשובה חיובית 🙂
כנ"ל נצביע לכיוון הבטן, ויש מי שמוצא שהגודל כאן יכול להיות ממש לא מוגדר..

נמשיך ונצביע לכיוון הסנטר, הפעם- התקרבו *לאט* עם האצבע,
ממרחק מסוים קצה האצבע מתחיל להיעלם.
הפנו תשומת לב מיוחדת לאופן בו האצבע הנעלמת זוכה ל-
* מחליפה בצורת אצבע פנימית *
מעין תחושת "כפפה" שהאצבע שם במרחב, ותחושת המגע בסנטר כמובן.

ועכשיו כשאנו מיומנים, קצת יותר למתקדמים-
הצביעו באמצעות אותה * אצבע- פנימית * קרוב מאד למרכז שלכם,
למרכז שחווה, זה שרואה מאחורי העיניים האלה..
אופסי.. זה לא מתמקם לנו- אהה- לא נורא פשוט עשו ניסיון כנה- והצביעו מילימטר אחד ליד המרכז.

אדלג היום על הנאום הרגיל שלי- עד כמה חשוב להתחבר למרכז, ועד כמה זו מחלת המאה, ונמשיך..

דמות פומבית מול דמות פנימית
מכיוון ואינכם כאן כדי לשתף בחוויותיכם אחלוק את שלי:
כשהתבוננתי על חפצים הבחנתי בתכונותיהם, אני יכול ללמוד עליהם, לקרוא להם בשמם. ההפתעה הגיעה כשניסיתי לגעת באמצעות האצבע בסנטר:

קצה האצבע נעלמה,
בדומה לאופן בו אני חווה את העולם.
כשאני מביט נפרסת לפני תמונה רחבה, בה מתנוססת גבשושית מעורפלת שמעידה על קצה אפי.
בעוד אתם רואים אותי מבחוץ- בעל ראש (דמות פומבית),
ובו נעוצות שתי עיניים, אוזניים, אף,
אני חווה את העולם מכאן- דרך * עין אחת גדולה *
בחיים הרגילים איננו מפרידים בין החושים, הכול מחובר.
אנו שומעים קול, אין לנו אוזניים, רואים- ללא עיניים, מריחים ללא נחיריים.

החוויה הראשונית איננה * שני חורים ובהם עיניות ארובה לעולם * – אלא
* מרחביות אינסופית * | * קיבולת הכלה עצומה *
בחווייתי אני * נטול ראש *

בקלות ניתן לדרוס את החוויה הראשונית באמצעות ידיעה מראש:
"יש לך ראש, אני רואה אותו מכאן" (כן- אני יודע שכך אני נראה ב*מראה* וכך אחרים רואים אותי),
או "תרגיש אותו, הוא על הכתפיים" (החוויה האמיתית ביומיום היא שילוב 4 החושים המרוכזים כולם *בראש*: החזק מכולם חוש ראייה, לאחריו השמיעה ואז הריח והטעם, ואילו המגע קשור לגוף כולו),
"אז איפה המחשבות שלך?" (הפתעה, ואשמור אותה מעבר למרחב דיון זה..).

חוויית התינוק
התינוק חווה את העולם דרך פנימיותו, אך עדיין אינו מודע לאפשרות האחרת- דמותו הפומבית.

לסיכום
אנו המבוגרים כמעט כבר שכחנו לגמרי את פנימיותנו.
הפנימיות שאנו, החוויה הראשונית, האמת היחידה שלנו נעזבה לטובת תפקודים והשקעה באיך ומה אחרים חושבים עלינו. בעיקר בהשקעה העצומה:
קודם להתקבל על ידי אחרים
ואז- להיות נאהב על ידי אחרים.

החוויה הראשונית של התינוק, היא אנחנו האמיתי והיא מוכיחה:
– אינסופיות, העולם כולו בטווח אפס בתוכנו, בחווייתנו.
– יכולת הכלה, קיבולת לכול המצוי ללא גבולות.
– איננו הדמות שנראית מבחוץ. באמת שלנו- מהותנו אינה "אנושית" למשל, אנו נטולי ראש!
קבועים ולא משתנים! אולי אפילו נצחיים?

זו התנסות מכוננת, עוצמתית, זו איננה פילוסופית או אפילו אמונה,
אלא היא * חווייתית, ראשונית, גופנית *
תוכל/י "לשאת" אותה עימך בכול רגע של היום ולחזור
ל"עין הגדולה"
למרחביות.

זהו שלב ראשון בשלבי ההתפתחות המחכים לכם.
אם עוררתי את סקרנותכם ותרצו להתקדם
בדרך זו אני מזמין אותך ליצור קשר,
סדנה בת 8 מפגשים וקבוצה ארוכת טווח זמינים עבורכם.
אודי