הקשבה היא אהבה

התבוננות דו- קוטבית, ולמה שווה לאמץ אותה לחיים ואיך זה בכלל מתחבר ל-'הקשבה היא אהבה'?

אז אם אחטא לאהבה ואגדיר אותה, אהבה היא מצב, בו אדם מייחל לקירבה, התמזגות עם הווית אחר (לא לגופני ואישיותי, אם אתם עוקבים כבר כתבתי בסטטוס קודם שלי, ומי שרעב לפירוט שיכתוב כאן ואנסה להבהיר).

התבוננות: כשאני סקרן ומקשיב אני מעביר את תשומת הלב החוצה, אני מרוכז בנושא ומבחינתי רק הוא קיים כרגע.
בזה הרגע נעלמתי מהכרתי ובכלל, תשומת הלב כבר לא מצויה בפנימיותי. הרשמים החיוניים מנשוא ההתבוננות שלי אינם נספגים בי כי איני נוכח. ועוד קצת, עכשיו אני לא מודע לכך שההתבוננות שלי סובייקטיבית.

הבה ננסה משהו אחר לשם שינוי, בחרו בחפץ מולכם, הניעו את תשומת הלב מהחפץ חזרה לגופכם, שימו לב לתחושות וחיות הגוף, למחשבות ורגשות, ועתה נסו להתבונן בו- זמנית בחפץ ובעצמכם, משהו כזה:
[אדם] <==הקשבה==> [נושא]
עם התרגול ההקשבה לעצמי מתרחבת הופכת פחות פרטנית, אנליטית ויותר מכילה את המכלול, המתבונן- הראיה- הנושא, בו- זמנית. אני מודע יותר לצבע שאני מביא איתי, לאיך אני מקשיב דרך עצמי, לאיך אחרים מקשיבים דרך עצמם.

ועכשיו הקשבה: כשאני ממש מקשיב בתשומת לב מלאה אני מפנה חדר פנימי מדעות וקולות קודמים ומאפשר לאחר להשפיע על המצב הכימי במוחי. אני מסתכן בלהיות חשוף ופגיע אבל כך אני, אוהב להקשיב באומץ.

"כשמורי היה איתך, הוא היה באמת איתך, הוא הביט ישר בעיניך, והוא הקשיב כאילו שאתה האדם היחיד בעולם. כמה שבני- אדם יכלו להסתדר טוב יותר יחד אילו המפגש הראשון שלהם מדי יום היה כזה… 'אני מאמין בנוכחות מלאה' אמר מורי.. 'האמת היא, שאני מעדיף
להשקיע את האנרגיה שלי באנשים' .. אנחנו מצוינים בשיחה בטלה, אבל באמת להקשיב למישהו- מבלי לנסות למכור לו משהו, לחטוף אותו, לגייס אותו או להשיג מעמד כלשהו בתמורה- כמה פעמים קורה שאנחנו מקבלים את זה?"
[מתוך ימי שלישי עם מורי מאת מיץ' אלבום]

כשאתה מקשיב כך עם כל הוויתך זו אהבה. זו זכות גדולה וחוויה שלמה יותר ל"התבונן דו- קוטבית" ולהקשיב באומץ.
תראו כמה חכמת חיים מקופלת באמירה הפשוטה של- אלון 'הקשבה היא אהבה', איזו תובנת חיים!

אז מה דעתכם? תעשו נסיון קצר בהתבוננות והקשבה דו- קוטבית ותשמיעו את רשמיכם כאן, מבטיח להתייחס יפה