לשם מה? או תכלית העבודה הפנימית

משמעות החיים בעבורי היא לחיות את החיים, לחוות אותם.
אני חושב זה מכבר על משהו שקשה להבעה במילים- אותה משמעות חייבת לתפיסתי להתאים לתנאי ומבנה חיינו, החיים חידתיים והשאלות הגדולות לא נועדו לפתרון.
באחת המדיטציות עלתה אצלי השאלה 'לשם מה?'
כשהתבוננתי עליה היא נראתה לי מעט שטחית ומכנית, במחשבות הבאות שיניתי דעתי,
הרי השאלה עשתה איזה יומיים כברת דרך מתרגילי זכירה, התבוננות, 'אי הבעת רגשות שליליים' ובעיקר ועוד.. וחוותה
יצירת מרחב פנימי בהירות שמחה ושלווה.. וכזה ועוד.. ועדיין
נותרה זקופה נועצת ישירות ללב 'למה?' 'בשביל מה?'

זאתי החצופה, שאלה מכוננת, מאותן שאלות שכול תשובה מעולם הצורות המתהוות והזמן הזולג, לא תשביע את רעבונה ובאורקורסיביות תתעורר מחדש על על תשובה.
שאלה שאם היא נשאלת באומץ בסיום כל משימה, בין אם הורדת 22 ק"ג מרצון ובין אם השגת נוכחות ערה יותר היא מבצעת תפקידה בעוז.. שורפת, נוגחת, ומאיינת כל מטרה,
אבל מעניקה בתמורה את ריח האדמה, את המציאות, את המוות הממתין בוודאות לכולנו,
כשאני מכבד אותה היא שומרת אותי מיודעי דבר- היכן גן העדן, מאותו איש טוב שקופץ לקראתי בשוסטר וצועק "הוא מגיע היום!", ומה בדיוק רוצה עכשיו ממני אלוהים.
כי הערפל הקיומי הוא תכונת טבע אליה נולדנו והישארות ערה עם 'חידת ה-לשם מה?' מחזיקה אותי בתנור הבישול של החיים צמוד לאמת הדינאמית.

אז מהי תכלית העבודה הפנימית עבורך?