איזון הווייתי

***
עד כאן כולנו מכירים וחווים, אלא ששוב שכחנו את זה שבדרך כלל אנחנו שוכחים אותו..
את עצמנו,
זה שחווה את אותו עולם מהפנט,
זה שמהווה מרחב לחוויות, תמיד מזווית הראיה הייחודית שלו.
כי לחיות ללא הכרה-
ידיעה שיש מעבר למחשבות רגשות גוף,
זה להשטיח את מציאות הספירה
לאותה 'ארץ שטוחה' בה חיו אבותינו.

אם אינך חווה את העומק שאתה,
לא רק במדיטציה, * אלא בחיים עצמם *
אתה משטח לא רק את עצמך אלא
את * האחרים שאתה פוגש *.

יצרת הפרדה בינך לבין אחרים,
מרחק הבנוי מהמרחב הפיזי והאינטרסים שלהם.

***
אם נחפור (תרתי משמע)
הזוגיות הזו בינך החווה בעומק הספירה,
לבין פני השטח של עולם הצורות היא מוזרה,
המסתורין אופף כול והערפל סמיך.

איך מתבצע החיבור בין הפיזי לאותו 'אני אמתי'?
מה קורה לאחר שנפרם הקשר כלומר לאחר המוות?
האם קיים בורא או סיבה לכול זה?
חידות שכנראה לא נועדו לפתרון.

***
התבוננות אמיצה תראה כי לאחרים הוויה דומה לשלך,
גם הם לכודים בגופם וחווים דרכו.
ניתן ללמוד זאת על דרך הדמיון בה כולנו מתמודדים עם אותן דילמות-
חרדתנו לאבד את חיינו או האופן בו אנו מתרחקים מסבל.

אם תקשיב תרגיש בהדהוד ההוויה המוכרת לך,
החווה, שהוא אתה, באדם שלפניך.

***
ועוד יותר לעומק הספירה אתה הופך המרחב
אינך יכול לנתח אותו,
אין למהות הזו קשר לדמותך, לשמך, לסיפור שלך,
להיסטוריה או למסקנות שלך על החיים,
המרחב איננו החומר המוכל בו ולכן הוא קבוע, נצחי.

יחד עם זאת, המשטח העליון התופעתי איננו נפרד
מהמהות ממנה הוא יורש
ולכן * איננו אשליה *.
הם מקיימים יחסי גומלין ולכן- הצלחות וכישלונות הם ביטוי של אותה אחדות.

***
לכש-תפנים שמהותם של אחרים דומה- זהה למהותך שלך,
המרחק מהאחרים נעלם,
הם מפסיקים להיות איום,
החמלה מתחילה להקרין מתוכך במקום התחרותיות ששלטה בה.

וזו לדעתי
משמעות * הטוב (Tuv) *
עליה דברו הפילוסופים היוונים הראשונים,
* טוב שהוא מעבר לרע מול טוב *